Sandak and Standing Sandak

 Rabbi Avraham Chaim Schor was of the opinion that owing to the significant role of the Sandak's lap, the Sandak should hold the baby for the naming as well.

By and large that is more of a custom that I've seen in Sefardic circles, though not exclusively - in other words, all kinds of Jews like to "spread the wealth" and give out as many kibbudim as they can.

Here are his words. Decide for yourself what is best for you. 

תורת חיים מסכת סנהדרין דף פט עמוד ב

ומהאי נראה דדוקא הסנדק המחזיק את הולד בשעת המילה על ברכיו הוא יחזיקנו ג"כ בשעת ברכה וישתה מן הכוס של יין ודלא כאותן שנוטלין את הילד מן הסנדק לאחר שנימול ונותנין אותו לאדם אחר להחזיקו בשעת ברכה והוא שותה כוס של ברכה דאיהו לאו מזבח יחשב ומה לו לשתות כוס של ברכה זו והיינו דכתיב ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין ואיתא במדרש שרמז לו על המנחות והנסכים לפי שאברהם נביא וחכם הוה והוציא לו לחם לאכול ויין לשתות והוה ליה כאלו הביא מנחות ונסכים שנאמר אליכם אישים אקרא.

See what Rav Moshe Shternbuch wrote about these roles as well

תשובות והנהגות כרך א סימן תקפד

שאלה: מעלת סנדק בברית מילה 

ביו"ד סי' רס"ה סעיף י"א כתב הרמ"א שנוהגין להדר להיות סנדק לתפוס התינוק ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה שהוא כמקטיר קטורת והטעם הוא מפני שהסנדק מחזיק התינוק הנימול ע"ג ברכיו כמזבח עיין שם בביאור הגר"א ס"ק מ"ה, ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לאיש אחד ע"ש, ובמק"א ב"מעשה רב" השלם, הבאתי שהגר"א זצ"ל ביטל לגמרי למצוה המכונה "סנדק שני" להחזיק הילד בשעת ברכה הנקרא "עמידה לברכות" שאין בזה מצוה, אבל נראה מעלה גדולה קרוב למעלת סנדק גם למי שמחזיק בידיו בשעת מילה רגלי התינוק לבד שבזה אפשר למול, וזהו כיבוד מיוחד כעין הסנדק להחזיק רגלי התינוק בידיו שלא יזיזו כשמלין אותו שהרי הוא מסייע לעצם מצות המילה שעל ידו יכולין למול, וסגולה ותיקון נפלא קרוב למעלת הסנדק גופא, שעיקר מעלת הסנדק מבואר בשו"ת "חתם סופר" (או"ח קנ"ט) שעל ידו דוקא אפשר למול, ולכן נראה דגם המחזיק רגלי התינוק הוא מצוה וקרוב להיות כסנדק, אף שאינו על ברכיו שמעולה יותר, ושניהם סגולה נפלאה בעזהשי"ת. (ע"ע מ"ש בס' הלכות הגר"א ומנהגיו סימן ר"ג). 

והנה ברב או אדמו"ר נהגו לכבדם בכל בניו אף שאין נותנים לאחד פעמיים וכמבואר ברמ"א, מ"מ הרב הוא כמו כהן גדול שנוטל חלק בראש, וכן מבואר בנובי"ק יו"ד סי' פ"ו שהמנהג בהרבה מקומות לתת לרב תמיד, ונראה שגם מצד הסברא אם הוא ירא שמים מופלג ומדקדק במצוות או קרוב יכולים לכבדו פעמיים, ורק לחבירו סתם אין ליתן פעמים וכלשון צואת ריה"ח סי' מ' "לא יעשה לחבירו סנדק לשני בניו", וכן מצאתי בהגהות "יד שאול" שקרוב לפני מכירי כהונה, והמנהג שלא ליתן פעמיים לאחד הוא כעין שלא יתן מתנותיו לכהן אחד ולקרובו מותר, ולכן מותר לתת לו פעמיים לשני בניו, וכ"ש בבני בנים אף שהם כבנים, ובלבד שהוא מופלג ביראת שמים ומתכוון לטובה שהילד יהיה גדול בתורה ויראת ה', וכמבואר ברמ"א ר"ס רס"ד שיש להדר אחר בעל ברית היותר טוב וצדיק. 

הן אמת שהגר"א זצ"ל בביאורו (סי' רס"ה ס"ק מ"ו) מביא "שלא ראינו סנדק מתעשר" יש לומר שהעשירות לאו דוקא בממון, (ועיין שבת דף כה: איזהו עשיר וכו') אלא בהצלחה לבטל כל גזירות ומחלות שנגזרו עליו וב"ב, ורק הבורא ית"ש לבד יכול להעיד אם הסנדק התעשר, ונאמן הוא אלקינו ית"ש לשלם לכל אחד שכרו בשלימות. ואולי גם בקטורת העשירות כה"ג. 

והסנדק צריך ליזהר ללבוש בגדי שבת ולרחוץ לכבוד המילה ותמהני שהפוסקים לא הביאו חובת רחיצה לבעלי ברית, ובש"ע (תקנ"ט ס"ק ט') מפורש שאפילו בת"ב (בנדחה) בעל ברית לובש בגדי שבת ורוחץ ע"ש שזהו חובה גם לסנדק, ובמהרי"ל מפורש שבחול צריך לטבול ג"כ, ויש בזה סוד נפלא "והזה הטהור על הטמא". (ומיהו דבריו שחייבין לרחוץ חידוש גדול, ובפרט שמתירין אפילו בת"ב, אף שאינו נועל מנעליו, ולע"ד מיירי כשמטונף ומלוכלך דוקא, שבזה ודאי חייבין לרחוץ לכבוד המצוה, ותמהני שלא פירשו המפרשים כן התם בהלכות ת"ב. 

And this:

תשובות והנהגות כרך א סימן תקפד

שאלה: מעלת סנדק בברית מילה 

ביו"ד סי' רס"ה סעיף י"א כתב הרמ"א שנוהגין להדר להיות סנדק לתפוס התינוק ויפה כח הסנדק מכח המוהל להקדימו לקריאת התורה שהוא כמקטיר קטורת והטעם הוא מפני שהסנדק מחזיק התינוק הנימול ע"ג ברכיו כמזבח עיין שם בביאור הגר"א ס"ק מ"ה, ולכן נוהגין שלא ליתן שני ילדים לאיש אחד ע"ש, ובמק"א ב"מעשה רב" השלם, הבאתי שהגר"א זצ"ל ביטל לגמרי למצוה המכונה "סנדק שני" להחזיק הילד בשעת ברכה הנקרא "עמידה לברכות" שאין בזה מצוה, אבל נראה מעלה גדולה קרוב למעלת סנדק גם למי שמחזיק בידיו בשעת מילה רגלי התינוק לבד שבזה אפשר למול, וזהו כיבוד מיוחד כעין הסנדק להחזיק רגלי התינוק בידיו שלא יזיזו כשמלין אותו שהרי הוא מסייע לעצם מצות המילה שעל ידו יכולין למול, וסגולה ותיקון נפלא קרוב למעלת הסנדק גופא, שעיקר מעלת הסנדק מבואר בשו"ת "חתם סופר" (או"ח קנ"ט) שעל ידו דוקא אפשר למול, ולכן נראה דגם המחזיק רגלי התינוק הוא מצוה וקרוב להיות כסנדק, אף שאינו על ברכיו שמעולה יותר, ושניהם סגולה נפלאה בעזהשי"ת. (ע"ע מ"ש בס' הלכות הגר"א ומנהגיו סימן ר"ג). 

והנה ברב או אדמו"ר נהגו לכבדם בכל בניו אף שאין נותנים לאחד פעמיים וכמבואר ברמ"א, מ"מ הרב הוא כמו כהן גדול שנוטל חלק בראש, וכן מבואר בנובי"ק יו"ד סי' פ"ו שהמנהג בהרבה מקומות לתת לרב תמיד, ונראה שגם מצד הסברא אם הוא ירא שמים מופלג ומדקדק במצוות או קרוב יכולים לכבדו פעמיים, ורק לחבירו סתם אין ליתן פעמים וכלשון צואת ריה"ח סי' מ' "לא יעשה לחבירו סנדק לשני בניו", וכן מצאתי בהגהות "יד שאול" שקרוב לפני מכירי כהונה, והמנהג שלא ליתן פעמיים לאחד הוא כעין שלא יתן מתנותיו לכהן אחד ולקרובו מותר, ולכן מותר לתת לו פעמיים לשני בניו, וכ"ש בבני בנים אף שהם כבנים, ובלבד שהוא מופלג ביראת שמים ומתכוון לטובה שהילד יהיה גדול בתורה ויראת ה', וכמבואר ברמ"א ר"ס רס"ד שיש להדר אחר בעל ברית היותר טוב וצדיק. 

הן אמת שהגר"א זצ"ל בביאורו (סי' רס"ה ס"ק מ"ו) מביא "שלא ראינו סנדק מתעשר" יש לומר שהעשירות לאו דוקא בממון, (ועיין שבת דף כה: איזהו עשיר וכו') אלא בהצלחה לבטל כל גזירות ומחלות שנגזרו עליו וב"ב, ורק הבורא ית"ש לבד יכול להעיד אם הסנדק התעשר, ונאמן הוא אלקינו ית"ש לשלם לכל אחד שכרו בשלימות. ואולי גם בקטורת העשירות כה"ג. 

והסנדק צריך ליזהר ללבוש בגדי שבת ולרחוץ לכבוד המילה ותמהני שהפוסקים לא הביאו חובת רחיצה לבעלי ברית, ובש"ע (תקנ"ט ס"ק ט') מפורש שאפילו בת"ב (בנדחה) בעל ברית לובש בגדי שבת ורוחץ ע"ש שזהו חובה גם לסנדק, ובמהרי"ל מפורש שבחול צריך לטבול ג"כ, ויש בזה סוד נפלא "והזה הטהור על הטמא". (ומיהו דבריו שחייבין לרחוץ חידוש גדול, ובפרט שמתירין אפילו בת"ב, אף שאינו נועל מנעליו, ולע"ד מיירי כשמטונף ומלוכלך דוקא, שבזה ודאי חייבין לרחוץ לכבוד המצוה, ותמהני שלא פירשו המפרשים כן התם בהלכות ת"ב.